(או מה פרויד היה אומר על ניהול תקציב)

לכולנו מנגנוני הגנה השומרים עלינו במקומות שונים במהלך חיינו.

פרויד טען כי הם מגנים עלינו מפני התמודדויות עם חרדה, אשמה או בושה, והשימוש במנגנון נוצר באופן כל כך טבעי ופרימיטיבי עד כדי כך שאנו לא מודעים כלל לשימוש בו.

הכחשה וניהול תקציב

ההכחשה באה ל"עזרתנו" כאשר תוכן מאיים עולה למודעות, אך האדם מבטל אותו ואת קיומו ע"י מתן תשובות חלופיות המספקות את דעתו.

ואם בתקציב עסקינן, אלו כל אותן פעולות שאנו עושים תוך התעלמות מוחלטת מהמצב בבנק או מהיכולת הפיננסית.

כגון:

• החודש יש חגים וחייבים בגדים חדשים
• השבוע יש יום הולדת ולא חוסכים על מסיבה מושקעת
• בקיץ נופשים בחו"ל כי כולם טסים

זו הכחשה. אין פה שום חובה אמיתית. (זה לא תשלומים למע"מ)

במקום להתמודד עם התקציב ולהכיר ביכולת הכלכלית שלנו ולהתאים את החיים שלנו אליה,

רובינו עושים הפוך.

חיים את החיים שאנו רוצים (או הכי גרוע חושבים שאנחנו רוצים כי השכנים טסו לתאינלד) ואח"כ מנסים לגרד את הכסף, משלמים בתשלומים, לוקחים הלוואות ומספקים שלל תירוצים לזה ש"יהיה בסדר".

שיטת מצליח ו"יהיה בסדר"

בסוף מסתדרים. צולחים עוד חודש ועוד שנה ומחליפים שוב רכב וטסים בקיץ לחו"ל.

אבל(!)

לרוב זה בשיתוף הבנק או במקרה הטוב ההורים. ולהיות שותף של הבנק זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים.

כי בהתחלה זה נעים, טוב ומחבק. אבל מהלוואה להלוואה הריביות עולות, ההחזרים החודשיים גדלים, הוצאות הבית מתנפחות, והמשכורת? לרוב נשארת. וגם אם עולה זה לרוב לא יהיה בקורלציה לגידול בהוצאות.

אז להגיד יהיה בסדר יכול להחזיק כמה שנים. אבל בסוף הבועה מתפוצצת, וההתמודדות היא בלתי נמנעת.

כבר אז פרויד טען שההכחשה היא מנגנון בלתי אפקטיבי, מכיוון שבטווח הארוך אותה התעלמות מהבעיה לא פותרת אותה, ועצם משיכת הזמן רק מחמירה אותה ומונעת קבלת עזרה בזמן.

השקעת האנרגיה בהכחשה (אני לא קמצן, על הילדים אני לא חוסך, חודש הבא יהיה קל יותר)

מגבילה את האנרגיה להתנהגות יצירתית ובונה (מעקב אקסל, ניהול תקציב שנתי).

אל תגידו יהיה בסדר

תעשו שיהיה בסדר.

5 רמזים שהגיע הזמן להפסיק להכחיש

גם אם מצאת רק רמז אחד או שניים, זה עדיין מספיק בשביל לעשות את השינוי.

זה רק אומר שיהיה קל יותר.

• בכל שיחת תקציב אתה מגחך באי נוחות ומספר בדיחות על קמצנים

נו באמת. הגיע הזמן להתקדם ולצאת מהחושך.

אנשים שמנהלים תקציב חיים טוב יותר, רגוע יותר, רבים פחות ויש להם כסף להכל. (אמיצים בלבד מוזמנים ללחוץ כאן ולקרוא עוד על ניהול תקציב ודעות קדומות)

• אין לך מושג מה ההוצאה החודשית על קניות בסופר

ניהול תקציב תקין מתבסס על עובדות. לא על בערך ולא על תחושות בטן. על עובדות וממוצעים.

על מנת להתחיל לבנות תקציב ולנהל את תקציב המשפחה יש להכיר בכל הנתונים כדי שנוכל לתקצב אותם.

והכל מתחיל בעבודת שטח יסודית ומוקפדת. מה ההוצאה החודשית על קניות בסופר, ביגוד, בילויים וכן הלאה. (ניתן להוריד פה את קובץ האקסל ולקחת דוגמאות לסעיפים תקציביים)

• לא "צובע" כסף לאירועים שנתיים

יום הולדת יש כל שנה. וגם תמיד באותו החודש.

אז אם כל חודש נגמר בקושי עם פלוס (או כמו 70% ממשקי הבית החודש נגמר בגירעון), מאיפה נגריל עכשיו עוד אלפיה או שתיים לחגיגיות? אריאלה תתקשר? זה לא פתרון.

על ההוצאות השנתיות צריך לחשוב כל השנה ולהתכונן אליהן.

ימי הולדת, נופשים שנתיים, קייטנות באוגוסט, קמפינג בפסח. אלו הוצאות שנתיות שחוזרות על עצמן בכל שנה וצריך להגיע אליהן מוכנים.

• מרוויח מעל השכר הממוצע במשק ועדין לא שם שקל בחיסכון.

אין מחילה. זה החיסכון שייתן לך אויר לנשימה, זה החיסכון שיום אחד תוכל ליצור ממנו עוד כסף, זה החיסכון שימנף אותך למעלה.

זה העתיד של המשפחה שלך. חובה עלינו לגלות אחריות ולשים כסף בצד. אפילו קצת.

גם 500 ש"ח בחודש זה 6,000 ש"ח בשנה, שלא באים ברגל.

• אתה לא יודע לומר על מה הלך הכסף

משיכות מזומן חודשיות של סכום כולל של כמה אלפים

(סתם כי יום אחד משכת 200 ש"ח ויומיים אחרי עוד 300 ש"ח ושבוע אח"כ 150 ש"ח שלא הספיק ואז עוד 200 ש"ח).

כל הסכומים הלא מורגשים הללו מצטברים לאלפים בחודש, שבראיה אחורנית בלתי ניתן לנתח אותם ולדעת על מה הוצאנו 5,000 ש"ח במזומן בחודש אחד.

וזה לפני שהזכרנו את הביט.

איך תשלומים של 30 ₪ ו- 120 ₪, מצטברים ל- 2,000 ש"ח בקלות.

מילה טובה לסיכום

כל עוד אנחנו צעירים, בריאים ועובדים- כלום לא מאוחר.

רק צריך לפקוח את העיניים ולרצות את זה.

ומילה אחרונה מאבי הפסיכואנליזה:

"גם אחרי שלושים שנות מחקר של נפש האישה, אין לי מושג מה בעצם האישה רוצה."

מקווה שלפחות אתם הבנתם…